רמב"ם על משנה פאה ו׳

1 כבר בארנו כי ההפקר אינו מחויב במעשרות ומה שהפקיר לעניים בלבד אומרים ב"ש שהוא הפק' ואינו מחויב במעשר והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב ויקרא י״ט:י׳ לעני ולגר תעזוב אותם ואמרו יש לך עזיבה אחרת שהיא לעניים ולא לעשירים וב"ה אומרים אמר הכתוב בשמטה שמות כג תשמטנה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו. ואתה צריך לדעת כי לבית שמאי מי שהפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל זה הפקר ואינו מחויב במעשרות:

2 גפה. הוא שער המגולה והוא ממלת ויגיפו הדלתות נחמיה ז:

3 גדיש. הוא צבור העמרים:

4 ולכלים. כלי חרישה. וכבר בארנו בגמרא שהם לא נחלקו כנראה מן המשנה הזאת שאינו שכחה אבל נחלקו כשיקח העומר להוליכו במדינה ונתנו באחד מן המקומות הנזכרות ושכח אותו שבית שמאי אומרים אחר שלקחו זכה בו ואינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה:

5 מה שאומר העומר שכנגדו מוכיח סדר המשנה היה ראוי להיות כך העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא אם אינו שכוח ומה שאמר ומודים שאינו שכחה בשלא שכחה סמוך לגפה ולגדיש כאשר בארנו במה שהקדמנו:

6 מה שאמר ושלפניהם שכחה. כי מה שיש לפני כל אחד ואחד מהם הוא אחורי השני ואסור לו לחזור לאחוריו ולקחת מה שיש מן העומרים לשם כמו שיתבאר:

7 שלפניו אינו שכחה. ר"ל העומר שהניחו במקום שהתחיל ממנו לפי שהוא מחובר עמהם בעמרי' הערוכי' ממזרח למערב וכאילו התחילו השורה האחרת למזרח או למערב וזו הצורה וזה הענין ממה שאמר מוכיח כמה שהקדים ואלו השורות הם שורות של עומרים ואני ציירתי לך נקודות במקום העומרים כדי שיתבאר לך וכזאת תהיה צורת העומרים אשר בהם זה הדין ומה שאמר בל תשוב רצה לומר שהוא עובר על דברי הכתוב שאמר דברים כ״ד:י״ט לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה:

8 צבורי. הם הערמות:

9 הוצני פשתן. קני הפשתי' קודם שיכתשוהו ושישרוהו כשיתלשו אותו:

10 ופרט הוא מה שנא' ופרט כרמך לא תלקט ויקרא י״ט:י׳ וב"ה מביאין ראיה ממה שאמר שם לעני ולגר תעזוב אותם ויש לו לעזוב שנים. וב"ש מביאין ראיה ממה שאמר דברים כ״ד:י״ט לגר ליתום ולאלמנה ויש לו לעזוב שלשה:

11 מה שאמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים הוא לשון שאילה שאמר להם רוב העמרים השכוחות יש בהם תועלת לבעל הבית או יש לו בהם הפסד. והודו לו ואמרו שיש ברובם תועלת לבעל הבית ואינה שכחה כשיהיו רבים. וכאשר הודו על זה השיב עליהם מדבריהם ואמר להם איך אמרתם שרובם הפסד לבעל הבית שהרי אתם אומרים כשיהיה עומר אחד אינו שכחה ואם יהיה שנים הם שכחה השיבוהו ואמרו לו כשיהיה עומר אחד הוא כמו הגדיש והכתוב אומ' שם ושכחת עומר ולא גדיש וכשיהיה שני עמרים הוא כמו שאר עומרים הקטנים. ועוד אמרו שם לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא זה שאינך יכול לפשוט ידך וליטלו ואין הלכה כרבן גמליאל.

12 ופירוש כריכות אגודות:

13 דע שהשכחה היא מחויבת לקמה כמו שהיא מחויבת לעמרים לפי שאמר הכתוב שם ושכחת ולא תשוב:

14 וכבר בארנו לעיל פ"ה מ"ג כי טופח ממיני הגרגרים הידוע קורטמאן בלשון ערב ובקעה גדולה ממנו תוציא זרע מעט ויצא רובו בתבן וקש לפיכך הוא אומר שאף על פי שאחר שיודש ומרחו אותם לא תקבץ ממנו סאתים רואין אותם השבלים כאילו הם שעורים אשר גרגיריו גסים וכאילו יש בהם סאתים ולא תהיה הקמה ההיא של טופח שכחה:

15 אמר הכתוב שם כי תקצור ושכחת עומר ואמר עומר שסביבותיו קציר שכחה ולא עומר שסביבותיו קמה וכשישכח עומר סמוך לקמה אינו שכחה וכן כשישכח קמה והיו ראשי השבלים ממנה מחוברים בקמה שנית והיתה הקמה ההיא השניה סאתים ויותר תהיה מצלת הקמה המחוברת אליה ולא תהיה שכחה ותשאר לבעל הבית. וזה ענין מה שאמר מצלת את העומר ואת הקמה. אבל אם שכח העומר והיה סמוך לעומר שאינו שכוח יהיה השכוח שכחה. וכן אם שכח קמה פחות מסאתים והיתה לצד העומר שאינו שכוח תהיה הקמה שכחה וזה הוא מה שאמר והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה ועוד נבאר שיעור הסאה אחר כן וסאתים משנה הסאה:

16 כבר הקדמנו שסאתים אינה שכחה וכשישכח סאה קמה וסאה עקורה לא נאמר יצטרף זה לזה ולא יהיה שכחה וכן באילן כשיהיה קצת השיעור שלא יהיה כמוהו שכחה באילן וקצתו תלוש ועקור מן הארץ וכן השומים והבצלים כשישכח מקצתם בארץ ומקצתם תלושים והמחובר משניהם אינו שכחה ולא נאמר שיצטרפו כדי שלא יהיה שכחה ור' יוסי אומר שהם מצטרפים עד שיפריש ביניהם רשות העני ויהיה זה כשיזכה בקצת הדבר ההוא התלוש או במחובר ואחר כך נשכח קצתו האחד אז לא יצטרף עמו הקצת האחר ויהיה כמו כן שכחה ואין הלכה כרבי יוסי:

17 כבר בארנו שחת הוא הגז הקצור לאכילת הסוסים:

18 ולאלומה. הוא עומרים והענין ההוא שיקצצנה כולה ויחלוק אותה לאלומות ואל יקבוץ מן האלומות ההם עומרים כי האלומות כשיתקבצו נעשים עומרים:

19 ואגודי השום. הוא השום המחובר חבור הטבע בשרשי צמחיו ויהיה מהם שורש אחד כולל ראשים רבים:

20 אגודות השום. שיחבוט אותם ביד חביטה קלה קודם שיתקבץ מהם עומרים:

21 ופירוש טמונים בארץ ר"ל שיהיה הנאכל מהן מתחתית לארץ כגון הבצלים והשומים והלפתות:

22 ופי' הלוף מין ממיני הבצלים בלא ספק ואין הלכה כר' יהודה:

23 כבר בארנו בפרק זה שיש לקוצר שכחה כשישכח קמה וכן למעמר. והתנאי שישוב ויקח מה ששכח בטל שהעיקר בידינו כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא בממון כמו שיתבאר במקומו: